פרום

עבודת סולו אינטימית. אדם בתוך חדרו נע בין פעולות יומיומיות לבין כאלו פרפורמטיביות והבעתיות. הקהל, הממוקם כזבוב על הקיר, נחשף לעולמו הפרטי של הנצפה המתנהל בתוך דיאלוג פנימי, מציץ לתוך עולם פרטי שאינו מתנהל עבורו.
החדר הוא מרחב פרטי ואינטימי – המקום אליו מגיעים בסוף היום כמו מפלט מהעולם שבחוץ, סוגרים את הדלת, ומאפשרים לעצמנו להיפרם. בתוך ההיפרמות מתחילה לצאת החוצה אמת כנה, ביטוי אישי, הצדדים המכוערים, הפחדים, החלומות, השירה. כל אלו משנים את החדר. המוכר מתחיל להיסדק. מתוך המרחב היומיומי נפתחים עולמות חדשים – דמיוניים, פנימיים.
פרום היא תהליך של התפרקות איטית: של הגוף, של היומיום, של הגבולות בין האדם לבין הדמות, בין המציאות לבין הדמיון.