בתוך מציאות שנעה ברוב השנתיים האחרונות בין גווני החשוך והאפל, אנחנו זוכים.ות לפתוח את פסטיבל ׳מיפו עד אגריפס׳ בפעם ה- 11

אנחנו גאים.ות להציג את – האי של ק.ט.מ.ו.ן

׳האי׳ הוא חזון. מרחב שבו תנועה יכולה לנשום לרווחה, שבו נולדות מחשבות חדשות מתוך סדק, מבט או הושטת יד. כאן אפשר לשהות לרגע בתוך המורכבות, ולהתעקש על חמלה, על הקשבה, על נדיבות, דווקא בזמן שבו אלו הופכים משאבים נדירים.

קשה להציג פסטיבל בעת כזאת אך אנחנו בטוחים.ות שעצם העשייה התרבותית מהווה פעולה של תקווה. אנו מזמינים.ות את הקהל למסע אל האי שלנו, מסע של תנועה, של קרבה ושל מבט מחודש על המקום שבו אנחנו חיים ועל הא.נשים שמרכיבים.ות אותו. הפסטיבל השנה הוא לא רק במה אלא מפלט שבו אפשר להיות בפעולה, בין אם כצופה ובין אם כמופיע. מקום שבו אפשר להזדקף אל מול המציאות, וגם לעלות קומה – להתבונן בה מבחוץ, מתוך נדיבות ויצירתיות.

מהו מרכז תרבותי בעידן הנוכחי? אילו פרקטיקות מתאפשרות דווקא מהשוליים – עבור הגוף, עבור הקהל, ועבור המפגש ביניהם?

השנה בחרנו להתמקד בתנועה בין מרכז לשוליים – לא כמושגים קבועים, אלא כדינמיקה מתמדת. אמנות נובעת מן השוליים לרוב: היא צומחת שם, ולעיתים קרובות אף מעצבת את פני המרכז. המעבר אל האי, מליבו הפועם של מרכז העיר והשוק – אל אזור תלפיות, מבטא לא רק שינוי גיאוגרפי, אלא גם תהליך אמנותי-תרבותי עמוק. מהדורת 2025 מפגישה בין יוצרים.ות ותיקים.ות בשדה המחול לבין קולות חדשים ומסקרנים. יחד הם טווים.ות מרקם תוסס של רעיונות, נקודות מבט ורגישות תנועתית. כל אחד ואחת מהמשתתפים.ות השנה, מביאים.ות קול ייחודי, גישה מקורית, ונכונות אמיצה לשאול שאלות עמוקות מתוך הגוף.

אנחנו מזמינים.ות אתכם ואתכן לבוא, לקחת חלק, לנשום יחד איתנו את התנועה. כי דווקא עכשיו, דווקא פה – יש משמעות לכל צעד.

תום גורנברג ירקוני | אלעד שכטר
מנהלים אמנותיים שותפים